רש"י על גיטין ל׳

1 כי משוו ב"ד שליח - מי בעי בפניו דשליח קמא או אפילו שלא בפניו כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו:

2 מברא - מעבר המים שלא מצא את המעבורת:

3 לא שמיה מתיא - דלא מטי עד הכא ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר אניסנא א"נ יש אונס בגיטין הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות דהאי אונסא דשכיח הוא ואיבעי ליה לאתנויי:

4 ליהוי גיטא - מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה:

5 פייסה - בדברים והרבה עליה ריעים ולא נתרצתה להשלים אתו:

6 מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא - וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואע"פ שאין לו לא אמרינן אניס דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא:

7 אטו תרקבא דדינרי בעי למיתב לה - והרי אין לו ואנוס הוא דהא פייסה במה שבידו לעשות ולא איפייסא ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין:

8 הא כמאן דאמר כו' - פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא:

9 מתני' להיות מפריש עליהן מחלקן - המלוה הזה כשיפריש תרומותיו ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן וכן המעשר ראשון בשביל לוי ומעשר עני בשביל עני והמעשרות יעכב ויאכל אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן שהן מותרין לזרים מכיון שאין כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהם לכהן זה ובשעת ההלואה פסק להם דמים:

10 ליטול רשות מן היורשין - מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע יטול מהם רשות אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם יעכבם ממעשרות עצמו:

11 אינו צריך ליטול רשות - דיש כח לב"ד להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה:

12 גמ' ואע"ג דלא אתו לידיה - בתמיה אע"פ שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתני' דיפריש עליהן וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו והיאך יצא ידי נתינה:

13 במכרי כהונה - כמו איש מאת מכרו מלכים ב י״ב:ו׳ שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידייהו דהני:

14 במזכה להן ע"י אחרים - כשהוא מפריש מוסרו למעשרות ביד אוהבו ואומר זכי במעשר זה לפלוני לוי והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו:

15 עשו את שאינו זוכה כזוכה - במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן לרבי יוסי בהניזקין לקמן גיטין דף נט: עני המנקף בראש הזית ומצודות חיות ועופות ומציאת חרש ובבכורות דף יח: כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ובגמרא דשנים אוחזין ב"מ דף יב: השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דאף על פי שאין זכיה לקטן עשאוהו כזוכה ובכולן י"ל מפני תקנה עשו:

16 כשער הזול - שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות אקבלם באותו השער של שעת הפרשה:

17 ואין בו משום רבית - בשאר פוסקין בעינן עד שיצא השער וכאן פוסק בשעת הלואה בכך וכך אף על פי שלא יצא השער:

18 ואם בא לחזור - לקמן מפרש:

19 נתייאשו הבעלים - כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו ועל מנת לקבלם בשנה זו וראה שנשתדפו שדותיו ונתייאש מאותה הלואה ואמר ווי לחסרון כיס ואחר כך חזרו ונתקנו אין מפריש עליהם דיאוש דבר האבד הוא:

20 פוסק עמהם כשער הזול פשיטא - בכל תנאי נמי אם בא לפסוק כשער הזול מי ימחה בידו גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא באיזהו נשך ב"מ דף עב::

21 כמי שפסק דמי - וה"ק הפיסוק שהוא פוסק עמהן כשער הזול הוא שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה יקבלם כשער הזול:

22 דכי לית ליה - כגון אם נשתדפו שדותיו:

23 לא קרינא ביה לא יגוש - שאינו יכול לתובעו כלום:

24 בעל הבית - אם בא לחזור בכהן אין יכול שהרי כספו בידו וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום דלימא ליה לא משכתי:

25 אבל כהן חוזר בו - דכיון דעשאוהו כזוכה יכול לטעון לא משכת ממני פירות:

26 לא צריכא דאקון - בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה:

27 מהו דתימא אקנתא מילתא היא - דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא קמ"ל:

28 אותו השבט - שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם וכל לויים זוכין במעשרות לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה:

29 בחזקת עניי ישראל - הכא ליכא למימר בחזקת יורשין שמא יורשים עשירים הם אבל בחזקת שאר עניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים הוא ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו הלכך כי גבי משאר עניים לאו גוזל את העניים הוא:

30 עניי כותיים - שאם אין עני ישראל בעיר ויש עניי כותיים מפריש לצורכם ויעכבם לעצמו שאף הם זוכים בהן דכותיים גרי אמת הם ולתנא קמא גרי אריות הם ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש בכל מקום שהם:

31 וזכה הלה במה שבידו - הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו שהרי הלוהו ע"מ שלא ליפרע הימנו:

32 דעבוד תקנתא - דקאמר מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ובהעשיר קתני אין מפרישין עליו:

33 לא שכיחא - הלכך לא חשו לה:

34 אשר - האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים:

35 לא תאשר - לא תאמן:

36 שירשו קרקע - שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן:

37 מלא מחט - כלומר הניח קרקע מועט אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע:

38 מלא קרדום - כלומר קרקע הרבה:

39 אפי' הניח מלא מחט גובה מלא קרדום - כלומר כל חובו לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו:

40 כי ההוא מעשה דקטינא דאביי - במי שהיה נשוי בכתובות דף צא: דההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי ושכיב ושביק קטינא שוי חמשים אתא בעל חוב טרפוה אתו יתמי יהבי ליה חמשין וסלקוהו הדר אתא טרפה כו':

41 ישראל שאמר ללוי - כולה מפרש ואזיל לה:

42 מעשר יש לך בידי - שהפרשתי מתבואתי לצורכך:

43 והילך דמיו - ומוכרהו לי ונטל זה את דמיו:

44 אין חושש - ישראל זה שמא לאחר שמכרו לוי עשאו לוי זה תרומת מעשר על מעשר אחר שהיה לו בביתו דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו לא עביד ליה תרומת מעשר אבל אמר כור מעשר יש לך בידי ונתן לו הדמים אסור ישראל זה לאכול הימנו ואפי' הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו חיישינן שמא לאחר שקיבל הדמים עשאו לכולן תרומת מעשר על תשעה כורין שיש לו בביתו מעשר הטבול לתרומת מעשר דכיון דלא משך יכול לחזור הלוי ואע"פ שהוא ברשותו של ישראל לא קנו לו מעותיו דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות הלכך כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם:

45 מעשר לאביך בידי - בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי:

46 מוקף - סמוך כמו אין מקיפין שתי חביות ביצה דף לב: אסור לחבר לומר תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו שמא אותה שעה אינה בעין ואם עשה עשוי:

47 כך אמר לי אבא - לפני מותו מעשר לך בידי:

48 חושש - הלוי הזה:

49 לתרומת מעשר - הראויה לינטל הימנו ואע"פ שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן כל פירות טבלים שבידו הכא איכא למיחש דכיון שלא הזכיר בצואתו סכום מדה שמא לא היה יודע כמה יש:

50 אין חוששין - שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת ואע"פ שאין מוטל עליו:

51 לתרום תרומת מעשר - הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת: